"גאורגיה הייתה ללא ספק חוויית טיול שונה ומיוחדת, לא רק בנופים הדרמטים אלא גם בהיבט החברתי שלה.
ממסטייה לאושגולי, מצאנו עצמנו תחת סופת שלג וגשם מאבדים לחלוטין את הסימון ואובדים במורד רכס חלקלק שלרגליו ישנו בשטח לבסוף. בבוקר, אחרי לא מעט גישושים הצלחנו למצוא את דרכנו לכפר האדישי בו היינו אמורים לסיים ביום שלפני כן- ופגשנו חבורה של 7 ישראלים שהתאספו שם לסיפורי קרבות מהסופה: קרן ובן זוגה דאז, נמרוד ועדי ששירתו איתי בצבא, ויניב רן ויונתן."

"משהו בחיבור הקבוצתי שם כנראה עבד, כי נפגשנו שוב בתום היום האחרון של הטרק ההוא ומשם המשכנו יחד ממש עד סוף הטיול. מזג האויר שינה לכולנו את התכניות המקוריות והביא ליצירה של חלופיות חדשות לכולנו ביחד. במזג האויר ההפכפך שהגיע בסוף הטרק במסטייה, מצאנו עצמנו כולם בטיול מנזרים משולב בדגימת כמה מעיינות חמים בתפאורות חריגות, בשיטוטים בטיביליסי ובשבילי בורג'ומי לפני שנפרדו דרכנו. יותם ואני דילגנו על הקזבגי לפי ההמלצות כשהבנו שקפוא וקשוח בשלב הזה, והמשכנו לטרק הבא- בטושתי, אותו אחד שהבנים עשו לפני שנפגשנו. יונתן באותו הזמן התעקש לעלות לקזבגי בכל זאת, לראות מה שאפשר במסגרת מה שאי אפשר, ונאבק לו בלילה קפוא בתחנה המטאורולוגית למעלה. משוכנע לחלוטין כמובן שזה היה שווה את זה (:"

"ההכרות עם יונתן הייתה מסקרנת. קשה היה שלא להיות מוקסמת מהנפש הרגישה הזאת, ששני דברים בלטו בה מההתחלה: רעב הטבע והחוויות שלו, ועוצמת הקשר שלו לחברים שלו. שלישיית החברים האלה שבקבוצה היו מחוברים בקשר שהיה בבירור עמוק וגם לא מעט מורכב. היה קשה לפספס כמה רן ויניב קרובים לליבו, אפילו ואולי בעיקר דרך העימותים שצצו שם שאנחנו לפעמים לא ממש הצלחנו להבין עד הסוף, אבל היו מוציאים אותו לחלוטין משלוותו.. היכולת המשוגעת שלו להתחבר, לכל אחד מהבנים בדרכם ואליי ואל קרן בדרך אחרת לגמרי, הייתה יוצאת דופן, ורק העצימה בתקופה שאחרי הטיול, כשכולנו חזרנו לשגרת החיים העמוסה שלנו."

"לימים למדתי מקרוב כמה יונתן מסוגל להשקיע ברגע שאדם נכנס לקטגוריית החברים שלו. כמה אין מכשול של זמן, גאוגרפיה ובטח שלא לוגיסטיקה שימנע ממנו לשמור על אנשים בחייו."